סימן מא סעיף ט

אִם יֵשׁ לְפָנָיו פַּת יִשְֹרָאֵל וּפַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵינוֹ נִזְהָר מִפַּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אִם שְׁתֵּיהֶן שְׁלֵמוֹת אוֹ שְׁתֵּיהֶן פְּרוּסוֹת וְגַם שָׁווֹת בְּגַדְלוּת וְהֵם מִמִּין אֶחָד, יְבָרֵךְ עַל פַּת יִשְֹרָאֵל. וְאִם זוֹ שֶׁל יִשְֹרָאֵל אֵינָהּ נָקִי כְּמוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, יְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם בַּעַל הַבַּיִת נִזְהָר מִפַּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֶלָּא שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִיל אוֹרֵחַ, יֵשׁ לְסַלְּקָּהּ מִן הַשֻּׁלְחָן עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא.

If you have before you bread made by a Jew and bread made by a non-Jew, and you are not stringent about eating bread from a non-Jew—If both of them are whole loaves, or both of them are pieces of equal size, and they are made from the same grain, you should recite the berachah over the bread made by the Jew. But if the bread made by the Jew is not as pure as the one made by the non-Jew then recite the berachah on whichever one you wish. If the host is stringent not to eat bread made by a non-Jew but it was brought to the table for the sake of a guest, it should be removed from the table until after the berachah of Hamotzi is said.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)