סימן מז סעיף א

סְתָם יֵינָם בַּזְּמַן הַזֶּה, וְכֵן מַגַּע עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּיַּיִן שֶׁלָּנוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאֵינוֹ אָסוּר רַק בִּשְׁתִיָּה וְלֹא בַהֲנָאָה. וְלָכֵן מֻתָּר לְיִשְֹרָאֵל לִגְבּוֹת בְּחוֹבוֹ סְתָם יֵינָם, מִפְּנֵי דַּהֲוֵי כְּמַצִּיל מִידֵיהֶם. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הֶפְסֵד, כְּגוֹן אִם עָבַר וְקָנָה. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לִקְנֹת כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר בּוֹ. וְיֵשׁ מְקִלִּין גַּם בָּזֶה וְטוֹב לְהַחְמִיר.

In the opinion of some authorities, in our time the wine of a non-Jew or Jewish wine touched by a non-Jew is forbidden only for drinking but not for deriving other benefit from it. Therefore, a Jew is permitted to take non-Jewish wine in payment of a debt, for it is equivalent to saving it from a loss. The same law applies in avoiding other types of loss, but only when, for example, the wine was already purchased. However, initially, it is forbidden to buy such wine in order to make a profit from it. Some authorities are lenient even in this instance, but it is best to follow the stricter opinion.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)