סימן סה סעיף ט

אִם לֹא הָיָה הַלֹּוֶה רָגִיל לְהַקְדִּים לְהַמַּלְוֵה שָׁלוֹם בְּפַעַם אַחֶרֶת, אָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ, וְאָסוּר לְכַבְּדוֹ בְּאֵיזֶה כִּבּוּד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, אִם לֹא הָיָה רָגִיל כֵּן גַּם בְּפַעַם אַחֶרֶת. וְכֵן שְׁאָר רִבִּית דְּבָרִים בְּעָלְמָא אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָׁךְ, אֲפִלּוּ דִּבּוּר אָסוּר. וְכֵן הַמַּלְוֵה מֻזְהָר עַל רִיבִּית דְּבָרִים, כְּגוֹן אִם אוֹמֵר לְהַלֹּוֶה, הוֹדִיעֵנִי אִם יָבֹא פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַטְרִיחוֹ אֶלָּא בַּאֲמִירָה בְּעָלְמָא, אִם לֹא הָיָה רָגִיל עִמּוֹ בָּזֶה קֹדֶם לָכֵן, וְעַתָּה סוֹמֵךְ עַל הַלְוָאָתוֹ לְצַוּוֹת עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִכְנַע לוֹ, הֲרֵי זֶה רִבִּית. וְאִם תֹּאמַר, וְהָא כְּתִיב, עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֵה, זֶהוּ אֵינוֹ אֶלָּא לְעִנְיָן אִם נָפַל בֵּינֵיהֶם דִּין וּדְבָרִים, וְאוֹמֵר הַמַּלְוֵה, נֵלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל לָדוּן שָׁם, וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר לָדוּן כָּאן, מְחֻיָּב הַלֹּוֶה לֵילֵךְ כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַמַּלְוֵה, וְהַמַּלְוֵה אֵינוֹ מְחֻיָּב לָלֶכֶת לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּמָקוֹם אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֵה (סִימָן ק"ס וסִימָן קס"ו, ובחו"מ סִימָן י"ד).

If it was not the usual practice of the borrower to initiate greetings to the lender on other occasions he may not initiate them [now]. [The borrower] may not honor him with any sort of honor in the synagogue or any other place if it was not his usual practice to do so on other occasions. So, too, other types of ribis of words are prohibited, for it is said "Interest of any thing which is interest."⁸Deut. 23: 20. [The sages interpret this to include] that even verbal ribis is prohibited.⁹The Hebrew word דָבָר has the double meaning “thing” and also “word.” ¹⁰Bava Metzia 75b. The lender, likewise, is commanded regarding ribis devorim. For instance: If he says to the borrower, "Let me know whether so-and-so arrives from such-and-such place." Though he bothers him only to speak a few words, if he had not been accustomed to do so before this (i.e. the loan) and now because of the loan he bids him to do so, this constitutes ribis because [the borrower] is obligated to him. And if you ask: "Is it not written:'The borrower is a servant to the lender?'"¹¹Proverbs 22: 7—The verse seems to imply that the borrower is obligated to heed the lender’s wishes. [The answer is:] the verse refers only to a situation where there is a dispute between them and the lender says, "Let us go to the Supreme Court to adjudicate our dispute;" and the borrower says that the dispute be heard here; then the borrower is obligated to travel to where the lender wishes; whereas there is no obligation on the lender to travel to the Supreme Court located elsewhere, for it is said: "The borrower is a servant to the lender."

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)