סימן סז סעיף ט

אַף עַל פִּי שֶׁלְּעִנְיַן כָּל הַמִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין הַבֵּן נַעֲשֶׂה גָּדוֹל עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁלֹש עֶשְׂרֵה וְהֵבִיא שְׂעָרוֹת, וְהַבַּת אֵינָהּ גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהֵבִיאָה סִימָנִים, אֲבָל לְעִנְיַן נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, יֵשׁ לָהֶם קְדִימָה שָׁנָה אֶחָת. שֶׁהַקָּטֹן בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְהַקְּטַנָּה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ לֹא הֵבִיאוּ סִימָנִים, אִם מְבִינִים לְשֵׁם מִי נָדְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ, נִדְרָם נֶדֶר וּשְׁבוּעָתָן שְׁבוּעָה. אֲבָל פְּחוּתִים מִזְּמַן זֶה, אֲפִלּוּ מְבִינִים, אֵין דִּבְרֵיהֶם כְּלוּם. וּמִכָּל מָקוֹם גּוֹעֲרִין בָּהֶם וּמַכִּין אוֹתָן שֶׁלֹּא יַרְגִּילוּ לְשׁוֹנָם בִּנְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וְאִם הוּא דָּבָר קָטָן וְקַל שֶׁאֵין בּוֹ עִנּוּי נֶפֶשׁ, גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם שֶׁיְקַיְמוּהוּ.

Although where all mitzvos of the Torah are concerned a son does not reach adulthood until he is thirteen years old, and has grown [pubic] hair, and a daughter does not reach adulthood until she is twelve years old and has produced "signs" [of adulthood], nevertheless, where vows and oaths are concerned they become responsible one year earlier. That is, a young boy twelve years and a day, and a young girl eleven years and a day, even though they haven't produced "signs," if they understand in whose name a vow or an oath is made, their vow is a [valid] vow and their oath is a [valid] oath. But, [if they are] younger than this age, even if they understand [vows and oaths], their words count for naught. Nevertheless, they should be reprimanded and spanked in order that they not become accustomed [to making] vows and [swearing] oaths. If [the vow that the youngsters made] is insignificant and easy [to fulfill] not entailing any suffering, they should be ordered to fulfill it.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)