סימן ע סעיף ה

אִם נִשְׁאַר אָדָם יְחִידִי מִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה, חַיָּב חֲבֵרוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל מַחְשַׁבְתוֹ. וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ עִם הַצִּבּוּר, אֵינוֹ חַיָּב לְהַמְתִּין עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מוֹכְחָא מִלְּתָא דְּאֲדַעְתָּא דְּהָכִי נִכְנַס, שֶׁאֵינוֹ מְפַחֵד.

If one person remains praying Maariv at the synagogue at night his friend must wait until he completes his prayers so that he not be distracted.¹³The concern of being left alone may hinder his concentration. [However,] if he began to pray at a time which would not enable him to complete his prayer together with the congregation, then one is not obligated to wait for him, because it is apparent that he knowingly began this prayers¹⁴I.e., being aware that he will be the last person remaining in the synagogue. because he is not afraid.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)