סימן קיח סעיף י

מִנְהָגֵנוּ לְלְבּוֹשׁ אֶת הַקִּיטֶל (חָלוּק לָבָן) וִיָכִינוֹ גַּם כֵּן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמִי שֶׁהוּא אָבֵל, רַחְמָנָא לִצְלָן, אֵינוֹ לוֹבְשׁוֹ. אֲבָל בַּהֲסִבָּה, חַיָּב. רַק אִם לֹא נָהַג אֲבֵלוּת כְּלָל קֹדֶם יוֹם טוֹב, כְּגוֹן שֶׁקָּבַר מֵתוֹ בְּיוֹם טוֹב, נוֹהֲגִין שֶׁאֵינוֹ מֵיסֵב. וְהַלֵּל, אוֹמֵר, כִּי הַהַלֵּל הוּא חִיּוּב.

It is our custom to wear a kittel (a white robe), which should also be prepared, while it is still day. A person, in mourning, God forbid, should not wear it, but he is required to recline. However, if he has observed no mourning at all before Yom Tov, as, for example, if the funeral was held on Yom Tov, then, it is customary that he should not recline. But he must recite Hallel, because the saying of Hallel is mandatory.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)