סימן קכא סעיף ז

חָתָן שֶׁחָלָה אַחַת מִדּ' תַּעֲנִיוֹת אֵלּוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ, אַף עַל גַּב שֶׁאֵלּוּ הַיָּמִים הֵמָּה לוֹ כְּמוֹ רֶגֶל, מִכָּל מָקוֹם חַיָּב לְהִתְעַנּוֹת. כֵּיוָן דְּהָרֶגֶל שֶׁלּוֹ הֲוֵי רֶגֶל דְּיָחִיד, אָתִי אֲבֵלוּת וְתַעֲנִית דְרַבִּים וְדָחֵי לֵהּ. וְעוֹד הָא כְּתִיב, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (ריטב"א סוֹף מס' תענית).

Should any of these four fast days occur during the bridegroom's seven days of wedding feast, although these days (of the wedding feast) are considered to him as a Yom Tov, nevertheless, he must fast.¹This law also applies when any of these fast days is postponed, as stated in paragraph 6. A groom must fast even on a postponed fast day. (Mishnah Berurah 559:9,35) Since his Yom Tov is only a personal celebration, the public mourning and fasting overrides it, and also, because it is written, "… if I fail to elevate Jerusalem above my foremost joy" (Psalms 137:6).

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)