סימן קלג סעיף ז

סִיכָה, אֲסוּרָה, אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה, וַאֲפִלּוּ עַל מִקְצָת גּוּפוֹ. אַךְ חוֹלֶה, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ סַכָּנָה, סָךְ כְּדַרְכּוֹ. וּמִי שֶׁיֶשׁ בּוֹ חֲטָטִים, בִּמְדִינוֹתֵינוּ שֶׁאֵין נוֹהֲגִין הַבְּרִיאִים לָסוּךְ בַּחֹל, אָסוּר לוֹ לָסוּךְ, מִשּׁוּם דְּמוּכָח שֶׁהִיא מִשּׁוּם רְפוּאָה (כֵּן כָּתוּב בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים), וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צא.

Anointing is forbidden, even if only to remove dirt. Even to anoint only part of the body is forbidden. But a sick person, even if his condition is not critical, may anoint himself in the usual manner. In our regions, where people in normal health do not usually anoint themselves on weekdays, a person who has pimples is forbidden to anoint himself, because it is obvious he is doing it as a cure.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)