סימן קמ סעיף ג

יֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי פָּרָשַׁת זָכוֹר וּפָרָשַׁת פָּרָה, חַיָבִים לִקְרוֹתָן מִדְּאוֹרַיְתָא, וְאֵין קוֹרִין בָּהֶם קָטֹן לַמַּפְטִיר. וּבְנֵי הַיִשׁוּבִים שֶאֵין לָהֶם מִנְיָן, צְרִיכִין שֶׁיָבוֹאוּ לְמָקוֹם שֶׁיֵשׁ בּוֹ מִנְיָן. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם, לְכָל הַפָּחוֹת יִקְרְאוּ אוֹתָן בִּנְגִינוֹת כָּרָאוּי.

Some authorities maintain that Parashas Zachor and Parashas Parah³Many of the later Poskim agree that the obligation to read Parashas Parah is not ordained by Scriptural law. (Ibid 685:15) are obligated to be read, according to Scriptural law, and a minor should not be called for the maftir [reading of those parshiyos]. People living in villages who have no minyan⁴This applies even if they have a seifer Torah. (Ibid 685:16) are required to go to a place where there is a minyan. If that is impossible, they should at least read these [special portions] with the proper cantillation chant.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)