סימן קמז סעיף ג

הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ בְּנִשּׂוּאֵי בְתוּלָה, שֶׁחֲשׁוּבֵי הָעִיר פּוֹרְסִין סוּדָר עַל רֹאשׁ הַכַּלָּה, וּמְבָרְכִים אוֹתָהּ וְאוֹמְרִים לָהּ, אֲחוֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה. וְחֻפָּה קוֹרִין מַה שֶׁאַחַר כָּךְ פּוֹרְסִין יְרִיעָה עַל גַּבֵּי כְּלוּנְסָאוֹת, וּמַכְנִיסִין תַּחְתֶּיהָ הֶחָתָן וְהַכַּלָה בָּרַבִּים, וּמְקַדְּשָׁהּ שָׁם, וּמְבָרְכִין שָׁם בִּרְכוֹת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין. אֲבָל עִקַּר הַחֻפָּה הוּא הַיִחוּד, שֶׁיִתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵׁם בְּסִימָן שֶׁאַחַר זֶה.

It is the custom in our areas that at the marriage of a virgin, the distinguished persons of the community spread a veil over the bride's head, and bless her, saying, "Our sister, be the mother of thousands and myriads."³Genesis 25:60. We refer to the chupah as the next sequence when a cloth is spread upon poles, under which the groom and bride enter in public, and where he consecrates her to himself. This is where the berachos of betrothal and marriage are recited. However, the most essential part of the chupah is the intimate privacy, which will be explained, God willing, in the following chapter.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)