סימן קעז סעיף ב

אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תּוֹךְ הַזְּמָן, תְּנֵהו לִי וַאֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ, אִם אֵין בּוֹ מוּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׁה לוֹ טוֹבָה לְיִשְֹרָאֵל, (שֶׁהוּא יְטַפֵּל בּוֹ תַּחְתָּיו), בִּשְׁבִיל שֶׁיִתְּנֵהוּ לוֹ, וְזֶה אָסוּר, דַּהֲוֵי כְגוֹזֵל אֲחֵרִים. אֲבָל אִם נָפַל בּוֹ מוּם תּוֹךְ הַזְּמָן וְאָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תְּנֵהוּ לִי שֶׁאוֹכֲלֶנּוּ, מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לְשָׁחֳטוֹ מִיָד.

If, within this time the kohein said to the owner: "Give it to me and I will raise it," if it does not have a defect, he is not permitted to give it to him, because this would appear as if the kohein is doing the Yisroel (owner) a favor (that he is tending it for him) in consideration of his giving the animal to him. And this is forbidden, for it is tantamount to robbing the other kohanim. However, if the animal was blemished during this time, and the kohein said to the owner, "Give it to me so that I may eat it," it is permitted to give it to him since he may slaughter it immediately.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)