סימן קעז סעיף ד

הַבְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה, צְרִיכִין לְהַשְׁהוֹתוֹ עַד שֶׁיִפּוֹל בּוֹ מוּם. וּכְשֶׁנָפַל בּוֹ מוּם, מַרְאִין אוֹתוֹ לִשְׁלשָׁה בַּעֲלֵי תוֹרָה, וְאֶחָד מֵהֶם יִהְיֶה בָקִי לָדַעַת אִם הוּא מוּם קָבוּעַ, וּמַתִּירִין אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ. וְאִם הוּא כָּשֵׁר, אוֹכְלִין אוֹתוֹ, וּמֻתָּר גַם לְיִשְֹרָאֵל. אֲבָל אֵינוֹ נִמְכָּר בְּמָקוֹלִין, וְאֵינוֹ נִשְׁקָל בְּלִיטְרָא, וְאֵין נוֹתְנִין מִמֶּנוּ לַכְּלָבִים, וְאֵין מוֹכְרִין אוֹ נוֹתְנִין מִמֶּנוּ לַגּוֹי.

In our times, the firstborn must be kept until it is blemished, and upon receiving the blemish, it must be shown to three Torah scholars one of whom must be an expert, to know if it is a permanent blemish, and, if it is, they permit its use. Afterwards it is slaughtered and if found to be kosher, it may be eaten even by a Yisroel ([and certainly by a kohein]). However, it should not be sold in the meat market, or weighed out by the pound and no part of it may be given to the dogs, and you may not sell, or give, any part of it to a Gentile.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)