סימן קפד סעיף יא

מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִיא מַקְשָה לֵילֵד, כָּל זְמַן שֶהָעֻבָּר בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, מֻתָּרִין לְחַתְּכוֹ בֵּין בְסַם בֵּין בְּיָד, שֶׁכֹּל שֶׁלֹּא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֵין שֵׁם נֶפֶשׁ עָלָיו. וּבִשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הָאֵם, מֻתָּרִין לְחַתְּכוֹ, מִשׁוּם דַּהֲוֵי לֵהּ כְּמוֹ רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ, וְזֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם.

When a woman has severe complications in childbirth, so long as the fetus is unborn, it may be destroyed, either with medicine or with instruments; for as long as it is unborn it is not considered a living soul; and in order to save the [life of the] mother, it is permitted to destroy it; for it is like someone attempting to take the life of another.¹⁰It is permitted to kill the attacker in order to save the life of the victim. However, as soon as its head protrudes,¹¹If the feet emerged first, the birth of most of its body is the criteria. (Punim Meiros Responsa Vol. 3:8.) it must not be touched, for one life is not to be sacrificed to save another, and this is the way of nature.¹²Therefore, we do not view this as an attack of the child on its mother’s life. (See Rambam, Smah 425:8.)

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)