סימן קצג סעיף ו

אֵין לִתֵּן נְכָסָיו בְּמַתָּנָה לַאֲחֵרִים וַאֲפִלּוּ לִצְדָקָה וּלְהַנִּיחַ אֶת הַיּוֹרְשִׁים בְּלֹא כְלוּם. וְכָל הָעוֹשֶׂה כֵּן, אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ אֵין הַיּוֹרְשִׁים נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה. אֲבָל אִם מַנִּיחַ גַּם לַיּוֹרְשִׁים דָּבָר הַמַּסְפִּיק לָהֶם, מֻתָּר (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן לד סָעִיף ד). וּמִדַּת חֲסִידוּת, שֶׁלֹּא לַחְתֹּם אֶת עַצְמוֹ עֵד וְלֹא לִהְיוֹת בְּעֵצָה בְּצַוָּאָה שֶׁמַּעֲבִירִין בָּהּ אֶת הַיְרֻשָׁה מֵהַיּוֹרֵשׁ, אֲפִלּוּ מִבֵּן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשׁוּרָה, לְאָחִיו חָכָם וְנוֹהֵג כַּשׁוּרָה, כִּי שֶׁמָּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע טוֹב וְהָגוּן. וַאֲפִלּוּ לְמַעֵט מִזֶּה וּלְהַרְבּוֹת לָזֶה, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר, וְרָאוּי לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. עַיֵן סוֹף סִימָן כו.

He should not bequeath [all] his property to strangers, not even to charity, and leave his natural heirs with nothing. Whoever does so should realize that the spirit of the Sages is not content with him. This applies even if the heirs do not conduct themselves properly. However, if he also leaves the heirs, enough to provide sufficiently for them, he is permitted to leave the rest to others. A pious man should not sign as a witness, and should not give counsel in making a will in which the natural heirs are disinherited; even when the son who is being disinherited does not act properly, and the inheritance is left to his brother who is a Torah scholar, who acts properly; because it is possible that the worthless son will have good and decent children. Even to give less to one child and more to the other, is forbidden, according to one Poseik, and it is proper to heed his opinion. See the end of Chapter 26.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)