סימן קצו סעיף כא

בִּמְקוֹמוֹת הַנִּזְכָּרִים, לְפִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ אֲנָשִׁים לְטַהֵר אֶת הַמֵּת בְּקֵרוּב שְׁנֵי מֵעֵת לְעֵת לְאַחַר מוֹתוֹ, וְעַל כֵּן הִמְצִיאוּ לְטַהֲרוֹ תֵּכֶף לְאַחַר מוֹתוֹ וּלְשׂוּמוֹ בְּאָרוֹן שָׁלֵם וְנָקוּב מִלְּמַטָּה, אֲזַי לְאַחַר שֶׁהוּשַׂם בָּאָרוֹן, פְּטוּרִין מִדִּין אֲנִינוּת, וְנוֹהֵג דִּין אֲבֵלוּת. וּמִכָּל מָקוֹם צְרִיכִין לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים מִשָּׁעָה שֶׁיִסָּתֵם הַגּוֹלֵל בַּקָּבֶר.

In the above mentioned places, since the relatives are concerned that they may not find men to cleanse the body once forty-eight hours have passed since the death, and therefore they had the body cleansed immediately after death, and had it placed in a coffin having holes at the bottom; then in such a case, as soon as it is placed in the coffin, they are exempt from the laws of onein, and they begin to observe the laws of mourning. Nevertheless, they must count the seven days of mourning from the time the grave is closed.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)