סימן רה סעיף ב

אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכוֹל בַּיּוֹם עַד הַלַּיְלָה, כֵּיוָן שֶׁעָבַר הַיּוֹם, הֻתַּר לוֹ לֶאֱכוֹל מִשֶּׁלּוֹ. וְלָכֵן מִי שֶׁהוּא דָר יְחִידִי בִּכְפָר וְאֵין מִי שֶׁיִשְלַח לוֹ סְעוּדַת הַבְרָאָה, נָכוֹן שֶׁיִתְעַנֶה עַד הַלָּיְלָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת, אֵינוֹ מְחֻיָב לְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ וּמֻתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל מִשֶּׁלּוֹ.

If the mourner does not wish to eat that day until nightfall, since the day has passed, he is permitted to eat of his own food. Therefore, if he lives alone in a village, and there is nobody to send him the meal of condolence, it is proper for him to fast until nightfall. Nevertheless, if he cannot fast, he is not obliged to afflict himself, and he may eat of his own food.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)