סימן ריא סעיף ב

אָבֵל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, בֵּין שֶׁהוּא יוֹם מִיּתָה וּקְבוּרָה, בֵּין שֶׁהוּא יּוֹם קְבוּרָה לְחוּד. וְאִם נִקְבַּר בַּלַּיְלָה, אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וּבַיוֹם הַשֵּׁנִי מֵנִּיחָן לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה. וְיוֹם שְׁמוּעָה קְרוֹבָה, כְּיּוֹם מִיתָה וּקְבוּרָה דָּמֵי. אֲבָל מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בָרֶגֶל אוֹ שֶׁבָּאָה לוֹ שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בָּרֶגֶל, אֲזַי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּאַחַר הָרֶגֶל, מֵנִּיחַ תְּפִלִּין.

On the first day, a mourner is forbidden to put on Tefillin, whether it is the day of death and burial or the day of burial alone. If the burial took place at night, he may not put on Tefillin the following day. On the second day of mourning, he should put them on after sunrise. The day on which one receives timely news is like the day of death and burial. But if the death occurs on a Festival, or he receives timely news on a Festival, then, on the first day after the Festival, he should put on Tefillin.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)