סימן ריא סעיף ז

לְאַחַר שִׁבְעָה עַד שְׁלֹשִׁים, מִדִּינָא אֵינוֹ אָסוּר לִלְבּוֹשׁ אוֹ לְהַצִּיעַ תַּחְתָּיו אֶלָּא בֶּגֶד מְגֹהָץ (גִּהוּץ, יֵש אוֹמְרִים דְהַיְנוּ געמאנגעלט, געראלט, געביגלט. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּהַיְנוּ כִּבּוּס וָאֵפֶר אוֹ בְּנֶתֶר וּבוֹרִית). וְהוּא שֶׁיְהֵא לָבָן וְחָדָש. אֲבָל נוֹהֲגִין לֶאֱסוֹר גַּם בִּמְכֻבָּס אֲפִלּוּ בְּלֹא גִהוּץ, אֶלָּא אִם כֵּן לוֹבְשׁוֹ אָדָם אַחֵר תְּחִלָּה זְמַן מָה. אַךְ אִם אֵינוֹ מְכֻבָּס אֶלָּא בְמַיִם לְבָד, אֵין צֹרֶךְ שֶׁיִלְבְּשֶׁנּוּ אַחֵר תְּחִלָה.

After the seven days of mourning until the thirtieth day, the halacha that forbids the mourner to wear or spread beneath himself a freshly washed garment is applicable only if it is ironed (some say this does not mean ironing, but washing with water and ash or with soda and soap), and is white and new. But it is the custom to forbid wearing even washed garments, even if they were not ironed, unless someone else had worn them for a short time previously. If, however, they were merely washed with water, it is not necessary that another person wear them first.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)