סימן כב סעיף ט

בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי רָצוֹן, כִּי בְּאַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל קַבָּלַת לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, עָלָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּיוֹם ה', וְיָרַד בְּיוֹם בּ', לָכֵן מַרְבִּים בָּהֶם תַּחֲנוּנִים, וְאוֹמְרִים קוֹדֶם תַּחֲנוּן, וְהוּא רַחוּם, וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ מְעֻמָּד, וְצָרִיךְ לְאָמְרוֹ בְּכַוָּנָה, וּבִמְתִינוּת, דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וּבְיָמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ.

On Mondays and Thursdays, are especially favorable days [for prayer] because during the forty days the second luchos²³Luchos—the tablets upon which the Ten Commandments were inscribed. were received, Moses ascended on a Thursday and descended on a Monday,²⁴And it was during those forty days that Moses begged and pleaded for forgiveness for the sin of the golden calf. therefore, additional supplications are recited and before tachanun, vehu rachum is said.²⁵The custom of Nusach Sefard is to say tachanun before vehu rachum. It (vehu rachum) is said standing. It must be said with concentration and with deliberation in a pleading manner. On days when tachanun is omitted it (vehu rachum) is not said.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)