סימן מד סעיף יא

מִי שֶׁשָּׁכַח וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ לֹא, אִם הוּא שָׂבֵעַ (דְּאָז בִּרְכַּת הַמָּזוֹן דְּאוֹרָיְתָא), צָרִיךְ לְבָרֵךְ פַּעַם שֵׁנִית. וְכֵן אִם נִרְדַּם בְּשֵׁנָה בְּאֶמְצַע בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וּכְשֶׁהֵקִיץ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן פָּסַק, צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִשָּׁה שֶׁנִּסְתַּפְּקָה אִם בֵּרְכָה אוֹ לֹא, אֵינָהּ צְרִיכָה לְבָרֵךְ פַּעַם שֵׁנִית.

If you forgot or are uncertain whether you said Birkas Hamazon, then if you ate enough to be satisfied (for which the reciting of Birkas Hamazon is Biblically mandated), you must say Birkas Hamazon again. Similarly, if you fall asleep while reciting Birkas Hamazon and when you awaken you do not know where you were up to [before falling asleep], you must start from the beginning of Birkas Hamazon. In the case of a woman who is uncertain whether she recited Birkas Hamazon or not, she does not have to recite it.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)