סימן נ סעיף ב

אַף עַל פִּי שֶׁבְּדִיעֲבַד אִם טָעָה וּבֵרֵךְ שֶׁהַכֹּל עַל כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ עַל פַּת אוֹ יַיִן יָצָא (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ו), לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא צָרִיךְ לִלְמֹד לְהָבִין אֵיזֶה בְּרָכָה יְבָרֵךְ עַל כָּל מִין וּמִין. וְאַךְ בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר מֵאֵיזֶה מִין הוּא, אוֹ שֶנִּסְתַּפְּקוּ הַפּוֹסְקִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיעַ, אָז יוֹצְאִין בְּבִרְכַּת שֶׁהַכֹּל. וְאִם הוּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרוֹ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה עָדִיף טְפֵי.

Although, if inadvertently, you had already recited [the berachah] shehakol over anything, even over bread or wine, you would have fulfilled your obligation, you may not do this deliberately. It is your duty to study in order to know which berachah [is appropriate] for each individual kind [of food]. However, if you are unable to determine under which category [the article] is classified, or if the authorities are in doubt and no [clear-cut] decision can be made [concerning the appropriate berachah], then you may discharge your obligation [by reciting] the berachah shehakol. But if it is something that you can exempt [from a berachah] [by eating it] during the meal, so much the better.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)