סימן נ סעיף יא

הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינִים שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, כְּגוֹן אֱגוֹז וְתַפּוּחַ, שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵךְ עַל אֶחָד וְלִפְטוֹר גַּם הַשִּׁנִי, חַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאָסוּר לוֹ לְבָרֵךְ עַל אֶחָד בְּכַוָּנָה שֶׁלֹּא לִפְטוֹר אֶת הַשֵּׁנִי כְּדֵי לְבָרֵךְ גַּם עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִשּׁוּם דְּאָסוּר לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. וִיבָרֵךְ עַל הַיּוֹתֵר חָשׁוּב (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ה) וְנִפְטָר הַשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְפָטְרוֹ. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל זֶה שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב, אֵינוֹ נִפְטָר הֶחָשׁוּב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דַּעְתּוֹ לְפָטְרוֹ. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ בִּסְתָם, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ עַל הֶחָשׁוּב, דְאֵינוֹ בַּדִין שֶׁיִּפְטוֹר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב לְחָשׁוּב דֶּרֶךְ גְּרָרָא (רי"א רט"ו).

If you have in front of you two kinds of food, both subject to the same berachah, for example, a nut and an apple, so that you can recite a berachah over one, and [thereby] exempt the other, you should do so. It is forbidden to say the berachah over one kind with the intention of not exempting the other in order to say a separate berachah over the other kind; since it is forbidden to cause the uttering of an unnecessary berachah. Rather, you should say the berachah over the food that is superior; (see Chapter 55) and the other kind is thereby exempt, even though you did not intend to exempt it. But if you said the berachah over the inferior kind, then the superior is not exempt unless you had the intention to exempt it;¹⁴This holds true, even if the superior kind was not on the table when you said the berachah over the inferior kind. (Shaar Hatzion 211: 22) but if you said the berachah without clear-cut intention, then you must repeat the berachah over the superior kind, since it is not proper that a [berachah over] an inferior kind should exempt the superior kind, without intent.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)