סימן נד סעיף ב

וְדַוְקָא אִם אוֹכֵל אֶת הָעִקָּר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אֶת הַטָּפֵל, וּבְשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הָעִקָּר הָיָה דַּעְתּוֹ לֶאֱכוֹל גַּם אֶת הַטָּפֵל, אוֹ שֶׁהוּא רָגִיל בְּכָךְ, דַּהֲוֵי כְּאִלּוּ הָיְתָה דַּעְתּוֹ לְכָךְ וְאוֹכֵל אֶת הַטָּפֵל בְּאתוֹ מַעֲמָד, לְאִפּוּקֵי אִם הָלַךְ בֵּינְתַיִם לְחֶדֶר אַחֵר, שֶׁאָז צָרִיךְ לְבָרֵךְ גַּם עַל הַטָּפֵל.

This rule [regarding secondary food] applies only to a case when you eat the primary food first and the secondary food later,²Or if both are eaten at the same time. (Rema 212: 1) and at the time you said the berachah over the primary food, you also had in mind to eat the secondary food, or you usually eat them in that manner, which is then considered as though you purposely intended [to exempt the secondary food with the berachah over the primary]. You must therefore eat the secondary food in the same place. This rule would be excluded if you did go to another room before [eating the secondary food], for then you would have to say a berachah over the secondary food as well.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)