סימן קד סעיף ג

מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת גַּם עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל אַחֵר, אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. אֲבָל מַה שֶּׁאֵינוֹ דָּבָר הָאָבֵד, אֶלָּא שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֵין לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל אַחֵר בְּשָׂכָר, אֶלָּא עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי. וְאִם אֵינוֹ מוֹצֵא אֵינוֹ יְהוּדִי, וְגַם בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל בְּשָׂכָר (סִימָן תקמ"ב ובחיי"א ונ"א).

Work, which, if not done, would result in a loss, may be done even by another Jew, even for payment.⁹Ramah 542:1, Kol Bo. Rabbeinu Yerucham, permits this only when done without pay. Ritva and Levush rule that if you have no other option, you may even pay a Jew. This is also the ruling of Mishnah Berurah 542:1. But, if no loss would result, but the work is needed for the festival, it should not be done by another Jew for pay, but by a non-Jew.¹⁰Or a Jew without pay. And if you cannot find a non-Jew, and you are unable to do it yourself, it is permitted¹¹Ritva, Mishnah Berurah 542:2. to have it done, even by a Jew for pay.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)