סימן קלא סעיף טו

נוֹהֲגִין לִלְבּוֹשׁ אֶת הַקִּיטֶל, שֶׁהוּא בֶּגֶד מֵתִים, וְעַל יְדֵי זֶה לֵב הָאָדָם נִכְנָע וְנִשְׁבָּר. וְגַם הָאָבֵל יָכוֹל לְלָבְשׁוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהוּא בֶּגֶד מְיֻחָד לַתְּפִלָּה, לֹא יֵלֵךְ בּוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא. גַּם הַנָּשִׁים לוֹבְשׁוֹת בְּגָדִים לְבָנִים וּנְקִיִים לִכְבוֹד הַיּוֹם, אַךְ לֹא יְקַשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן בְּתַכְשִׁיטִין, מִפְּנֵי אֵימַת הַדִּין (סִימָן תרי).

It is the custom to put on a kittel (white robe) which is a garment of the dead. The wearing of such a garment causes the heart of man to be subdued and broken. A mourner may also wear a kittel.²⁰In some communities it is the custom that a mourner does not wear a kittel. (Mishnah Berurah 610:18) Since it is a garment that is worn only at prayer, you should not wear it in the bathroom.²¹According to Mishnah Berurah it is not necessary to remove the kittel when urinating. (Ibid 610:18) Women, too, should wear clean, white clothes in honor of the day; but they should not wear jewelry, because of the awe of judgemnt.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)