סימן קפא סעיף ח

לִפְעָמִים בַּעֲלֵי הַדִּין בּוֹרְרִים לָהֶם אֲנָשִׁים שֶׁיַעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶם, אִם בְּצֵרוּף בֵּית הַדִין אוֹ שֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. וְדָבָר זֶה, הָגוּן הוּא, שֶׁכָּל אֶחָד הוּא מְצַדֵּד בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה אֲשֶׁר בְּחָרוֹ וְיֵצֵא הַפֶּשֶׁר כָּרָאוּי. וְדַוְקָא לְצַדֵּד בַּדֶּרֶךְ הַיָשָׁר. אֲבָל חָלִילָה לּוֹ לְעַוֵּת אֶת הַפֶּשֶׁר. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמֻּזְהָרִין שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת אֶת הַדִּין, כָּךְ מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת אֶת הַפֶּשֶׁר.

Occasionally, the litigants choose men [arbitrators] to effect a compromise between them, either jointly with the Beis Din, or without Beis Din. This is a proper procedure, because each [arbitrator] promotes the cause of the one who has chosen him, and thus a just settlement will be reached. But the arbitration must be conducted in a just manner, [and not] Heaven forbid pervert the process of compromise. For just as we are commanded not to pervert judgement, so, too, we are commanded not to pervert the process of compromise.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)