סימן רד סעיף ה

מִי שֶׁמֵּת לוֹ קָרוֹב וְהוּא אֵינֶנוּ שָׁם וְנוֹדַע לוֹ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, מוֹנֶה לַעַצְמוֹ מִשָּׁעָה שֶנּוֹדַע לוֹ. וַאֲפִלּוּ בָּא אַחַר כָּךְ לִמְקוֹם הַמֵּת אֶל שְׁאָר הָאֲבֵלִים שֶׁהִתְחִילוּ מִקֹּדֶם לְהִתְאַבֵּל, לֹא יְקַצֵּר אֲבֵלוּתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה. וְכֵן אֲפִלּוּ אִם לֹא נוֹדַע לוֹ עַד שֶׁבָּא אֶל הָאֲבֵלִים, אֶלָּא שֶׁהָאֲבֵלִים אֵינָם בִּמְקוֹם שֶׁמֵּת הַמֵּת וְלֹא בִמְקוֹם הַקְּבוּרָה, גַּם כֵּן מוֹנֶה לְעַצְמוֹ מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹדַע לוֹ.

If a person lost a relative, and he was not there at the time of death but learned about it later at the place where he is, he should count the days of mourning from the time he became aware of it. Even though afterwards he arrives at the place of the deceased, where the other mourners reside, who began their mourning before he did, he must not abreviate his mourning period because of this. Similarly, even if he was not aware of it until he came to the mourners, but the mourners are neither at the place where the death occurred, nor where he was buried, he too, begins to count [the days of mourning] from the time he became aware of it.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)