סימן רי סעיף ז
כֵּיוָן שֶׁהוּא אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר בִשְׂחוֹק. וְלָכֵן כָּל שִׁבְעָה לֹא יֹאחַז תִּינוֹק בְּיָדוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבִאֶנּוּ לִידֵי שְׂחוֹק. וְכֵן אָסוּר לוֹ לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים עִם הַבְּרִיּוֹת. אַךְ אִם עוֹשֶׂה לִכְבוֹד רַבִּים, כְּגוֹן שֶׁרַבִּים בָּאִים לְנַחֲמוֹ, מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לָהֶם לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם, דְּלִכְבוֹד רַבִּים שָׁרֵי.
Since he is forbidden to greet anybody, he is certainly forbidden to laugh. Therefore, during the seven days of mourning, he must not take a child in his arms, so he should not be induced to laughter. He is also forbidden to engage in lengthy conversation with people.7Aruch HaShulchan 384:9 writes, “It is obviously forbidden for a mourner to read secular books and certainly newspapers.” However, if he does so out of respect for a group of people, as when many come together to console him, he is permitted to say (when they are leaving), "Go to your homes in peace," for out of respect for a group of people, it is permitted.
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)