סימן ריא סעיף יא

אִשָּׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה לְאֶבְלָהּ, שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּה לָלֶכֶת בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר לֵדָתָהּ, וְנוֹהֲגוֹת שֶׁאוֹתָהּ שַׁבָּת הִיא לָהּ כְּמוֹ יוֹם טוֹב לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי יְקָר וַעֲדִי זָהָב, מֻתֶּרֶת לִלְבּוֹשׁ בְּשַׁבָּת זוֹ בִּגְדֵי שַׁבָּת, אַךְ לֹא בִגְדֵי יוֹם טוֹב, שֶׁלֹּא תָזוּחַ דַּעְתָּהּ וְתִשְׁכַּח הָאֲבֵלוּת. וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְשַׁנּוֹת מְקוֹמָהּ (שו"ת פמ"א ח"ב סִימָן קכג).

A woman, during the first thirty days of mourning, or even during the first seven days of mourning, whose time has come, to go to the synagogue on the Shabbos, after giving birth, customarily considers this Shabbos like a Yom Tov by wearing expensive clothing and gold jewelry. She is permitted to wear Shabbos clothing, but not her Yom Tov clothing, lest her mind be diverted, and she forget she is in mourning. She does not need to change her seat in the synagogue.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)