סימן ריא סעיף יב

אָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ כָּל שְׁלֹשִׁים, בֵּין שְעַר רֹאשׁוֹ, בֵּין שְעַר זְקָנוֹ, בֵּין שְעַר כָּל מָקוֹם. וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ, אָסוּר לְגַלֵּחַ עַד שֶׁיִגְעֲרוּ בוֹ חֲבֵרָיו. וְשִׁעוּר גְּעָרָה, יֶשׁ בּוֹ מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים. וְנוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵין מְגַלְּחִין כָּל שְׁנֵים עָשָר חֹדֶשׁ אִם לֹא לְצֹרֶךְ, כְּגוֹן שֶׁהִכְבִּיד עָלָיו שְעָרוֹ אוֹ שֶׁהוֹלֵךְ בֵּין הַגּוֹיִם וּמִתְנַוֵּל בֵּינֵיהֶם בְּשַׂעֲרוֹתָיו, אָז מֻתָּר לְגַלְּחָם, כִּי אֵין צְרִיכִים גְּעָרָה בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא כְּשֶׁיִגְדַּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁיִהְיֶה מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרָיו שֶׁרָאוּי לוֹמַר עָלָיו כַּמָּה מְשֻׁנֶּה זֶה, אָז מֻתָּר לְגַלֵּחַ, וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים.

A mourner is forbidden to have his hair cut during the first thirty days of mourning, whether it is the hair of his head, the beard, or any other part of the body. If he mourns the loss of his father or mother, he is forbidden to cut his hair until he is admonished by his friends. The estimated time of admonishment is a subject of controversy between the Poskim. The custom in our regions is not to cut the hair the entire year unless it is necessary, as when his hair is burdensome to him, or if he mingles with people of different nationalities, who would look upon him with scorn because of his hair. In such instances he is allowed to have it cut, for actual admonishment is not required. But if his hair grew to such proportions, that he looks different from his friends, so that people would be apt to say, "How different he is," then he is allowed to have it cut, provided it is after thirty days of mourning.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)