סימן רכא סעיף א

מִצְוָה לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל שָׁנָה יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו בְּאוֹתוֹ הַיוֹם וּלְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יְזַכֶּה אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁיִתְעַלוּ בְגַן עֵדֶן. וְלָעֶרֶב בִּתְפִלַת הַמִּנְחָה, אוֹמֵר עֲנֵנוּ כְּמוֹ בְּכָל תַּעֲנִית יָחִיד. אִם הִתְעַנָּה פַּעַם אַחַת, מִסְּתָמָא הָיְתָה דַעְתּוֹ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו. וְאִם כֵּן הֲרֵי הוּא עָלָיו כְּמוֹ נֶדֶר, שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לְעוֹלָם. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ שֶׁהוּא בְּעִנְיָן אַחֵר שֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכוֹל, צָרִיךְ הַתָּרָה. וְאִם פֵּרַשׁ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו בְּנֶדֶר, אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה. נוֹהֲגִין לְהַדְלִיק נֵר יָארְצַייט (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ וְסִימָן צח סוֹף סָעִיף א).

It is a Mitzvah to fast, every year, on the anniversary of the death of one's father or mother, as an inspiration to repentance, to examine his deeds on that day and lament his wrong doings. By doing this, he will bring merit to his father and mother, so that they will be exalted in Gan Eiden. Towards evening, in the Shemoneh Esreh of Minchah, he should say Aneinu (Answer us) just as on any private fast day. If a person fasted on one Yahrzeit, it is presumed that it was his intention to fast that day all his lifetime, and therefore it becomes like a vow, which is binding upon him as a Scriptual obligation, and he is obligated to fast on that day forever. If he becomes ill, or if he is in some other situation where he must eat, he must have his vow annulled. However, if he distinctly declared that his fasting is not an acceptance of a vow, annulment is not necessary. It is customary to light a Yahrzeit candle.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)