סימן כו סעיף ה

יָאהרְצַיְיט וְכֵן בֶּן שְׁלֹשִׁים, קוֹדְמִין לִשְׁאָר אֲבֵלִים שֶׁהֵם בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם לָתֵת גַּם לָהֶם אֵיזֶה קַדִּישִׁים. וְיֵשׁ לִנְהֹג שֶׁקַּדִּישׁ דְּרַבָּנָן, וְגַם הַקַּדִּישׁ שֶׁלְאַחַר עָלֵינוּ, יִהְיֶה לְהַיָּאהרְצַיְיט אוֹ לְבֶן ל', וּשְׁאָר הַקַּדִּישִׁים לִשְׁאָר הָאֲבֵלִים, אִם יֶשְׁנָם כְּמִנְיַן הַקַּדִּישִׁים.

A person observing yorzeit and one observing sheloshim have preference over other mourners who are in their year of mourning. Even so, they should also be given some of the kaddishim. It is proper to follow the practice that the kaddish derabbonon and also the kaddish that is said after Aleinu, should be assigned to the person observing yorzeit or sheloshim, while the other kaddishim should be said by the other mourners, if there are as many mourners as there are kaddishim.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)