סימן נ סעיף ז

הַטּוֹעֵם אֶת הַתַּבְשִׁיל אִם צָרִיךְ מֶלַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּפוֹלֵט, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אֲבָל אִם בּוֹלֵעַ, יֵשׁ סָפֵק, אִם צָרִיךְ לְבָרֵךְ כֵּיוָן שֶׁהוּא בּוֹלֵעַ אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לַאֲכִילָה, וְלָכֵן יִזָּהֵר שֶׁיְכַוֵּן לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ בְּתוֹרַת אֲכִילָה וִיבָרֵךְ עָלָיו וְיִבְלָע (ר"י).

If you taste food [in order to determine] whether it needs salt or for any similar purpose and then you spit it out, no blessing is required. But if you swallow it, there is a question whether a berachah should be said, because [after all] you did swallow it, or [possibly], you need not recite a blessing because you did not intend eating it.⁷The uncertainty exists only if the amount tasted was less than a revi’is. If it exceeded a revi’is, you are deemed as intending to eat it as food, and a berachah is required, according to all authorities. (Mishnah Berurah 210: 14) For definition of revi’is see glossary. In view of this, be careful to bear in mind [when tasting something], to enjoy it as food and say the berachah over it, and swallow it.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)