סימן נ סעיף ט

נִכְנָס לוֹ דָּבָר בִּגְרוֹנוֹ וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין אוֹ אוֹכֵל חֲתִיכַת פַּת לְבָלְעוֹוֹ אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה מִמֶּנּוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. אֲבָל אִם שׁוֹתֶה מַיִם שֶׁלֹּא לִצְמָאוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְלִיעַ מַה שֶּׁנִּכְנַס לוֹ בִּגְרוֹנוֹ, אוֹ לְצֹרֶךְ אַחֵר, לֹא יְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁאֵין הֲנָאָה לָאָדָם בִּשְׁתִיַּת הַמַּיִם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה לִצְמָאוֹ.

If a food particle became lodged in your throat, and you drink a beverage or eat a piece of bread [to help you] swallow [the particle], or [if you swallow] something else that you enjoy [in order to dislodge the particle], then you should say the berachah over it before [swallowing] and after. However, if you drink water, not because of thirst, but solely for the purpose of dislodging something that sticks in your throat, or for any other purpose,⁹Upon arising, if you drink water for reasons of health, no berachah should be said; if this drink would also still your thirst, you should say the berachah. (Mishnah Berurah 204: 42) you should not recite the berachah, because a person only enjoys drinking water when he drinks in order [to quench] his thirst.¹⁰This is not to be taken literally; any drinking for pleasure presupposes a small degree of thirst, and as such, requires a berachah. (Mishnah Berurah 204: 40)

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)