סימן נד סעיף ה

שְׁנֵי מִינִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יַחַד, אִם כָּל מִין מֻבְדָּל לְעַצְמוֹ, מְבָרֵךְ עַל כָּל מִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ. אֲבָל אִם נִתְמַעֲכוּ וְנִדַּבְּקוּ, אֲזַי אַזְלִינָן בָּתָר רֻבָּא, וּמַה שֶׁהוּא הָרֹב זֶהוּ הָעִקַּר וּמְבָרְכִין עָלָיו, וְהַשֵּׁנִי נִפְטָר. אַךְ אִם אֶחָד הוּא מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הַמִּעוּט הוּא הָעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסִימָן מ"ח סָעִיף י' עַיֵן שָׁם (ר"ח רי"ב).

[If you eat] two different kinds [of food] that were cooked together, and each kind is recognizable, you must say over each kind³According to Mishnah Berurah, you make only one berachah over whichever kind is predominant. (Mishnah Berurah 212: 1) the berachah that is appropriate for it. But if the foods were mashed and cling together, we apply the rule of "follow the majority," and that which is predominant is considered the primary food over which the berachah is said, and this exempts the secondary food. However, if one kind is of the five species of grain, even if it is the least in quantity, it is considered the primary ingredient as I have written. See chapter 48:10.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)