סימן פז סעיף כד

אִם אָכְלָה כַּרְשִׁינִין הַרְבֵּה וְכַדּוֹמֶה וּמִצְטַעֶרֶת, יָכוֹל לַהַרִיצָהּ בֶּחָצֵר כְּדֵי שֶׁתִּתְיַגַע וְתִתְרַפֵּא. אִם אֲחָזָהּ דָּם, יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ בַּמַיִם כְּדֵי שֶׁתִּצְטַנֵּן. וְאִם הוּא סָפֵק, שֶׁמָּא אִם לֹא יַקִּיזוּ לָהּ דָּם, תָּמוּת, מֻתָּר לוֹמַר לְאֵינוֹ יְהוּדִי לְהַקִיזָהּ. וְכֵן שְׁאָר רְפוּאוֹת, עוֹשִׂין לָהּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי (של"ב).

If it [i.e. the animal] ate [too] much vetch or the like and is [now] suffering, you may cause it to trot in the yard in order to exhaust it so that it should recuperate.⁴⁷The prohibition against administering remedies does not apply to animals. [Rif, Rosh] If it (i.e. the animal) has become hyperemic [suffering from an increase in the blood], you may make it stand in water so that it will cool off. If there is a possibility that if it is not bled, it [may] die, [then] you may tell a non-Jew to bleed it.⁴⁸Shulchan Aruch 332: 4. But Mishnah Berurah and Chayei Adam rule that even in order to prevent the animal from experiencing pain or illness you may ask a non-Jew to do the bloodletting. Other remedies should also be administered through a non-Jew.

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה ע"ג.)